<h1>ספר הפרדס — שער שני</h1>
<h2>דף כד:</h2>
מי שרוצה לשתות יין מברך עליו בתחילה בורא פרי הגפן ולבסוף ברכה אחת מעין שלש, דגרסי' בריש פ' כיצד מברכין על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, ואמרינן עלה בגמ' משום דאשתני לעילויא, וכיון דאשתני לעילויא אשתני לברכה, ואם תאמר והלא יין אינו נקרא פרי אלא משקה כדאמרינן במסכת בכורים מראשית כל פרי האדמה פרי אתה מביא לבכורים ואי אתה מביא משקה לבכורים, וא"כ למה מברכין עליו בורא פרי הגפן, יש לתרץ דיין נקרא פרי מגזירה שוה דפרי פרי מערלה, כדאמרינן במסכת ערלה אין (סופקין) [סופגין] משום ערלה אלא על היוצא מן הענבים ומן הזיתים, וכיון דלגבי ערלה נקרא פרי לגבי ברכה נמי נקרא פרי. (כדאמרינן) [ואמרינן] במסכת ברכות ריש פרק כיצד מברכין מנין שאין אומרין שירה אלא על היין שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואנשים, (ו)אם אנשים משמח אלקים במה משמח, מכאן שאין אומרין שירה אלא על היין, ויש מי שהקשה והלא על כמה דברים אומרים הלל ושירה כשהיו באים במלחמה כדאיתא בדברי הימים בעניין יהושפט מלך יהודה, וכן בארבעה עשר בניסן כשהיו שוחטין הפסח, ותרצו בתוספות דהכי קאמר מנין שאין אומרין שירה בשום עניין של מזבח כגון זריקת דמים והקטרה ונסוך המים אלא על היין שנאמר ותאמר להם הגפן, ואמרו בהגדה תשע מאות ושש עשרה מיני ענבים נבראו כמנין תירוש וכולן לקו בחטאו של אדם הראשון ומשום חשיבות הגפן אנו מברכין עליו בורא פרי הגפן שאין לך שום פרי שנזכיר עליו שם האילן אלא על היין בלבד משום כבוד הנסוך, וג"כ משום הכי אומרין בורא פרי הגפן ולא בורא פרי הענבים משום טעמא דאמרן.
<h2>דף קא:</h2>
כתב הרב ר' יום טוב אלשבילי ז"ל דהשותה מים שלא בסעודה פעמים רבות בזה אחר זה, כל שמחמת צמאו הראשון אינו חוזר ומברך עליו, והוא שלא שנה מקומו דשינוי מקום קובע ברכה לפניו, ונראה לי דדוקא שלא בירך לאחריו, אבל אם בירך לאחריו צריך לחזור ולברך, דכיון שבירך לאחריו כבר סלק דעתו מזה, דמה שאמרו שינוי יין אין צריך לברך אלא הטוב והמטיב, דוקא כשלא בירך על הגפן ועל פרי הגפן, אבל אם בירך על הגפן ועל פרי הגפן ונמלך לשתות יותר פשיטא שצריך לחזור ולברך בורא פרי הגפן, והגע עצמך הרי שהיה בסעודה ובירך ברכת המזון ונמלך ורוצה לאכול יותר וכי יעלה בדעתך שאינו חייב לחזור ולברך המוציא כיון שלא שינה מקומו, והכי אסיקנא בגמ' בפרק שלשה שאכלו וסיימו מלאכל דאמרינן שחייב האחד להפסיק סעודתו כדי שיזמן עם השנים, ומפסיק עד ברכת הזן, וכתבו רבינו האי ובעל הלכות גדולות ז"ל עצמו כמדומה לזה, הרי ששתה כוס של ברכת המזון ולא היה בדעתו לשתות יותר ואחר כך נמלך לשתות מברך בורא פרי הגפן, וכן אפילו כמה פעמים, וזה ברור, כך נראה לי.
<h2>דף קז.</h2>
יין שחור ויין לבן, נראה לי דמברכין עליו בורא פרי הגפן דאפילו לקדוש היום הוא כשר דגרסינן בבבא בתרא בפרק המוכר פירות יין כושי פירוש שחור, ויין בוריק פירוש לבן מלשון ברק ברקאי, ויין הליסטון פירוש יין מתוק וחלוש הרבה, כולהו כשרין לנסוך וכל שכן לקדוש היום כנ"ל. וזה פשוט, ולקמן בענין קדוש אאריך יותר בס"ד.
יין של צמוקים כמו שנוהגים היום בארץ ישמעאלים ששורין צמוקים במים ואחר כך עוצרין את הצמוקים ומוציאין מהן יין, מברך עליו בורא פרי הגפן, דגרסינן בפרק המוכר פירות יין של מרתף ויין של צמוקים לא יביא ואם הביא כשר, וכיון שאם הביא כשר, (ו)ראוי לברך עליו בורא פרי הגפן. פירוש יין של מרתף יין הנמכר במרתף ואין אדם יודע אם טוב ואם רע הוא, ואע"ג דכתב הרב אלפסי ז"ל התם בשם הגאונים ז"ל דדוקא שיהיו הצמוקים לחים כדי שיצא מהם קצת לחלוחית, היה נראה לי דדוקא לענין קדוש היום משום דבעינן יין גמור, אבל לגבי ברכה נראה לי דמברכין עליו בורא פרי הגפן דלא גרע משמרים דרמו עליהו מיא דאם הכניס שלשה והוציא ארבעה שמקדשין עליו קדוש היום כדמוכח בפרק המוכר פירות בבבא בתרא, ואיני סומך על סברתי שכבר הורה זקן וחכם, ואחר כך ראיתי לרבי' שרירא ורבינו האי גאונים ראשי ישיבות אל שכתבו בפירוש כדברי רבינו אלפסי ז"ל שצמוקים שיש בהן לחלוחית ששרן במים והיו בו טעם ומראה יין מברכין עליו בורא פרי הגפן ואם יבשים הן לגמרי ושרן במים אין מברכין עליו אלא שהכל.
<h2>דף קח:</h2>
יין מבושל ראיתי כתוב דאין מברכין עליו בורא פרי הגפן דתנן גבי ניסוך אין מביאין לא מתוק ולא מבושל ואם הביא פסול. אבל כתב רבינו יצחק אבן גיאת ז"ל יין שנתבשל אפילו מעט או שנתן לתוכו דבש אין מברכין עליו בורא פרי הגפן, ויש מי שכתב שאינו נכון דלא גרע מקונדיטון, וכן כתב רב נטרונאי גאון ז"ל יין מבושל בין חסר מעט בין חסר הרבה נשתנה לגריעותא ואין בו משום יין נסך ומברכין עליו שהכל, עד כאן. כל שכן שיהיה נראה לי דאותו משקה שעושין שסוחטין את הענבים ומבשלים אותו עד מאד שקורין בלע"ז ארוף שאין מברכין עליו אלא שהכל לדעת הגאון ז"ל, וגם כן אותו פימינט שלנו שמבשלין אותו עם דבש לפי סברת הרב ז"ל אין מברכין עליו בורא פרי הגפן, ואל תקשני מקונדיטון שאמרתי למעלה, דנוכל לומר שהם לא היו מבשלין אותו כלל אלא שמשימין בו הבשמים לבד. אבל מכל מקום נראה לי שאם אין מבשלין אותו אלא שמשימין אותו על האור כדי לערב הבשמים יפה כמו שיש קצת אנשים שנוהגין כן דמברכין עליו בורא פרי הגפן, לפי שאינו נקרא מבושל עד שירתיח, כן כתב הראב"ד ז"ל בשם הגאונים ז"ל. ואיכא מאן דאמר דאינו קרוי מבושל עד שיחסר מן המדה שהיתה קודם, וכן דעת הר"ם ב"ן ז"ל, והביא ראיה מן הירושלמי, דגרסינן במסכת תרומות פרק י"א אין מבשלין יין תרומה מפני שממעיטו ממדתו. ומיהו עדיין נסתפקתי בענין שהרי כתב הגאון ז"ל דאם משימין בו דבש שאין מברכין עליו בורא פרי הגפן ומנהגנו עתה לשים בו דבש, אבל רבינו יצחק הזקן הידוע בעל התוספות ז"ל כתב דיין מבושל מברכין עליו בורא פרי הגפן דאשתני לעלויא ומקדשין עליו, וכן כתב רת"ם ז"ל, והביאו ראיה מדתנן בפרק בתרא דמסכת תרומות אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעיטו ור' יהודה מתיר מפני שמשביחו אלמא לכולי עלמא עלויי מעליה ונכון הוא, וכן כתב השר של קוצי זצ"ל.
יין שקורין אותו בלע"ז פימינט נסתפקתי אם מברכין עליו בורא פרי הגפן, דכיון דאינו ראוי לנסך על גבי המזבח אימא דאין מברכין עליו בורא פרי הגפן. ואחר כך מצאתי און לי, דמצאתי בירושלמי דפרק ערבי פסחים דשאיל מהו לצאת ביין קונדיטון, פירוש לגבי ארבעה כוסות של פסח, ופריק דיוצאין בו, אלמא יין גמור הוא, אבל ראיתי לר"ם ב"ן ז"ל שכתב לגבי יין נסך שקונדיטון (איבו) [אין בו] משום יין נסך ומשום הכי מותר לשתותו עם הגוי ביחד, והביא ראיה מדאמרי' בירושלמי ר' יצחק בר נחמן בשם ר' יהושע בן לוי היה אומר מתוק מר חד אין בהם משום גלוי ולא משום יין נסך [ר' סימון מפרש החד קונדיטון אלמא קונדיטון] אין בו משום יין נסך וכיון שאין בו משום יין נסך (היא רך) [היאך] נברך עליו בורא פרי הגפן, אלא שכתב הרב ז"ל שאין להתירו אלא שיהיו בו פלפלין הרבה על חד לתלתא פלפלין, הלכך הקונדיטון שלנו שאין משימין בו אלא מעט סמנין, נראה שמברכין עליו בורא פרי הגפן. אי נמי נוכל לומר דההיא דארבע כוסות מיירי כשלא נתבשל, ופירוש קונדיטון בלשון יון קורין ליין שמשימין בו דבש ופלפלין ומיני בשמים קורין אותו קונדיטון כדמוכח במדרש דפרשת החודש השלישי נמשלה תורה לקונדיטון, מה קונדיטון זה יש בו יין דבש ופלפלין אף דברי תורה כך, ובסמוך אאריך בו יותר בסייעתא דשמייא, כנ"ל. יין שקורין בלע"ז אלפשיו"ר שמשימין בו מיני בשמים, נראה לי דהא דינא דלעיל דמאי שנא.
